הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דיין

החלטה

לאחר בחינת עמדות הצדדים ביחס לבקשת התובעת למתן פס"ד נוסף בתיק זה כנגד הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי צודקת התובעת בדרישתה להמשך ההליכים כנגד הנתבע ועל כן יש להשיב את הגלגל אחורה ולהורות עקב כך על שפעול הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע, כפי שאפרט בהמשך.

אפתח ואציין כי במסגרת תגובתו האחרונה לתיק, נדמה כי הנתבע זנח את טענתו המרכזית לפיה הוא לא זה אשר פגע ברכב התובעת כי אם להיפך וזאת על בסיס ציינו בכותרת ובגוף הבקשה כי מבקש הוא לדון מעתה בנושא הנזק, היות ולא הגיש בר"ע לביהמ"ש העליון על הכרעת הדין שניתנה כנגדו (בת"ד 13500-09 מ"י נ' דיין בבית המשפט לענייני תעבורה בת"א) בעטיה נקבע כי הוא ולא אחר, היה זה אשר פגע ברכב התובעת.

משליבת מחלוקת האחריות בתיק זה נוגעת לשאלת זהות הפוגע ברכב התובעת, זניחתו של הנתבע טענתו זו ובקשתו להתמקד בשאלת הנזק מדברת בעד עצמה.

אף לגופם של דברים, בתיק זה ניתנו לנתבע מספר הזדמנויות על פי דרישתו לפנות לערכאת הערעור לשם השגה על קביעת ביהמ"ש לתעבורה כפי שצוינה לעיל. חרף זאת ומסיבות שונות ומשונות הקשורות בסופו של יום בנתבע, עניינו לא הוכרע על ידי ערכאת הערעור, כך שלמעשה הכרעת בית המשפט לענייני תעבורה שרירה היא וקיימת והיא זו אשר עומדת לפתחו של בית המשפט כאן.

כאמור, בהתאם להכרעת הדין קובע בית המשפט מעל לכל ספק, תוך ביסוס דבריו על חומר הראיות שבפניו כי הנתבע היה זה אשר פגע ברכב התובעת ולמעשה אחראי כלפיה לתאונה.

בהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.".

ובהתאם לסעיף 42 ג' לפקודת הראיות:

"הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין."

היינו, פס"ד בעניינו של הנתבע אשר הרשיעו בגרימת נזק לרכב התובעת מהווה הוא ראייה לכאורה לאמיתות טענת התובעת בשאלה זו, אלא שראייה זו קיבלה משנה תוקף מקום בו קביעת ביהמ"ש לענייני תעבורה נעשתה על בסיס חומר הראיות שבפניו שרק ראייה לסתור ברשות ביהמ"ש יכולה היתה להביא לבחינתה מחדש.

במסגרת כתב הגנתו שב הנתבע וכובל אחר ההנחה כי היה הוא זה אשר פגע ברכב התובעת, אך פרט לכך במסגרת הגנתו לא צורפו על ידו ראיות חדשות שלא עמדו בפני בית המשפט לתעבורה ואשר יכול ויאירו את הכרעתו באור שונה, כל שכן לא הוגשה על ידו לאחר מכן בקשה לצירופן של ראיות חדשות לתיק.

מאחר והמחלוקת לעניין האחריות הינה בבחינת "שחור או לבן" ביחס לזהות הפוגע ברכב התובעת ומאחר וזהות זו באה לכלל מיצוי ראייתי במסגרת פס"ד המרשיע של בית המשפט לענייני תעבורה ומאחר והנתבע לא הביא ראיות חדשות לסתור לעניין זה במסגרת תביעה זו, אזי, אין סיבה שלא לקבל את עמדת התובעת באשר לאחריותו של הנתבע לתאונה. נזכור ונציין כי בפני הנתבע עמדה האפשרות הלגיטימית מבחינתו, לערער על הכרעת בית המשפט קמא אלא שעניין זה לא מוצה על ידו בסופו של יום.

לכך נוסיף את אשר פתחנו ברישא החלטה זו בדבר זניחתו כביכול של הנתבע את טענתו בסוגיה זו תוך ריכוז מלוא כוחותיו מעתה בשאלת הנזק בלבד.

באשר לסוגיית הנזק או למעשה הכחשתו כחלק מטענות ההגנה של הנתבע, טענתו המרכזית של הנתבע לעניין זה הינה שהתובעת, התובעת מכח זכאותה לשיבוב, שילמה כספים ביתר למבוטחה- מר קצב שרכבו נפגע בתאונה וזאת מאחר ומר קצב תיקן את הרכב בעלות נמוכה מהפיצוי ששולם לו.

טענה זו שובה את הלב היא ויפה בתאוריה אינה נתמכת בראיות של ממש, שכן פרט לאזכורה כעניין שבמסקנה בכתב ההגנה מתוך זה ששמו של המבוטח תואם לשם המוסך שבו תוקן הרכב, לא צורפה כל ראייה לאמיתות תוכנה עת נזכור כי מצויים אנו במסגרתה של תביעה בסדר דין מהיר המחייבת הנחת תשתית ראייתית בשלב הראשוני שבו עסקינן.

זאת ועוד, אף באם יוכח כי מבוטח התובעת ומוסך התיקון- חד המה, עדיין רחוקה עד מאד הדרך להוכיח כי התובעת תובעת כספים ששולמו ביתר מתוך התנדבות לשמה. תחילתה של זו בהבאתן של ראיות אלמנטריות מצד הנתבע במסגרת הגנתו כאן אך זאת כאמור לא נעשה על ידו כלל.

לעומתו, התובעת טרחה לצרף חוות דעת שמאי מטעמה המעידה על עלות הנזק בה נשאה לצד הוראות תשלום למבוטח החופפות זו את זו כאמיתות לתוכן טענותיה כי שילמה כספים חופפים לאלו למבוטח מטעמה ולא עשתה כן מתוך התנדבות לשמה.

מסמכים אלה המה ראיותיה של התובעת ובהעדר כל ראייה לסתור מצד הנתבע אף בשלב בו עסקינן, כל שכן חוות דעת שמאי נגדית מטעמו, לא ניתן לסמוך על עמדתו הראשונית הקשורה בניפוח הנזק לפיצוי ללא כל הסבר מניח את הדעת לכך המבוסס על חומר ראיות אלמנטרי באמצעותו יתבקש הוא בהמשך להוכיח את דבריו.

משכך לא נעשה כאמור ומשפרט להסקת מסקנות גורפת שאף באם נכונה היא אין בה בכדי להצביע על ראשית ראייה לפחות לאמיתות תוכנה, ניכר כי הגנתו של הנתבע באשר לנזק, הגנת בדים היא וכל כולה נועדה להביא להתמשכות ההליכים שלא בצדק תוך גרימת סחבת מיותרת לתובעת אשר ממילא ממתינה זמן רב לנוכח בקשותיו השונות של הנתבע להשהיית ההליכים כנגדו עד אשר יוכרע עניינו בערעור.